ההתגייסות של הציבור החרדי במלחמת השחרור הייתה משמעותית. אז גם נחתם הסכם הסטטוס-קוו הקיים עד ימינו

ד"ר משה ארנוולד בהרצאה בתוכנית ברוקדייל בבר-אילן:

ההתגייסות של הציבור החרדי במלחמת השחרור הייתה משמעותית. אז גם נחתם הסכם הסטטוס-קוו הקיים עד ימינו


לנוכח ההפגנות נגד גיוס חרדים לצבא, ההתנהגות הבלתי נסבלת כפי חיילים חרדים שהתגייסו והבעיות בתיקון חוק הגיוס מדהים לשמוע את דבריו של החוקר ד"ר משה ארנוולד, איש כרמי צור, על היחס החיובי לגיוס לצבא של חרדים במלחמת השחרור. ההרצאה הועברה במסגרת תכנית ברוקדייל של אוניברסיטת בר- אילן בניהולו של יונה טילמן. יש להבהיר שמדובר ביחסם של רבנים ואנשי ציבור מהזרמים של אגו"י ופאג"י, שהייתה קרובה יותר למזרחי,  ולא בעדה החרדית של נטורי קרתא. יחס זה בא לידי ביטוי בעידוד ההתגייסות וביצירת תנאי שירות מתאימים, הן בצבא והן במגזר האזרחי לחיילים ולמשפחותיהם. במישור האזרחי- בבני-ברק היה מתקן נופש לחיילים החרדיים, סניפי אגו"י דאגו לחיילים חרדים שלא היה להם מקום לשהות בחגים ובפאג"י סייעו למשפחות החיילים בהלוואות, מציאת עבודה ושיבוץ ילדיהם בבתי הספר. כדי לאפשר את הגיוס דרשו  החרדים  דרשו פטור מגיוס חובה לנשים, פטור לבני ישיבה, שמירת הכשרות, לא יתקיימו אימונים בשבת ותוקמנה פלוגות דתיות עצמאיות. כך, למשל, לאחר החלטת החלוקה התפרסם בירושלים כרוז מטעם אגודת ישראל המסביר את חובת הגיוס שחלה "על כל שכבות הישוב להתכוננות והתגוננות מפני פורעים ומתקיפים" ומסיים בברכה: "יאמץ ה' את מגיני ישראל העומדים במערכה". בכרוזים אחרים הודגש כי הגיוס מהווה חידוש של מסורת החשמונאים שנלחמו וקדשו שם השם ברבים. כן התקיימו מסיבות גיוס! בהשתתפות רבנים ואישי ציבור. ד"ר ארנוולד חקר למעלה מעשור את הנושא וזכה לשיתוף פעולה מלא מצד ארגונים וארכיונים חרדיים ובסיומו הוציא ספר מחקר מרתק בנושא. מעניין כי זו הייתה, לדבריו, של ד"ר ארנוולד מהפיכה רבת משמעות, שכן עד אז גילתה ההנהגה החרדית התנגדות לציונות ולמוסדותיה. השינוי הדרמטי- שכנראה התחולל גם בעקבות השואה הנוראה והפניית תשומת הלב החרדית להתיישבות בארץ ישראל,  הוביל לנטילת חלק במוסדות המדינה שבדרך, לרבות בוועדת הביטחון שעסקה בנושאי הביטחון והגיוס לצבא. זאת למרות שהם הדגישו, שהמדינה שתקום אינה לרוחם מבחינת אופייה החילוני. בתקופה זו נחתם גם הסכם הסטטוס- קוו בין בן-גוריון למנהיגות החרדית, שקוויו מקויימים ברובם עד ימינו. ההסכם קבע שיום השבת יהיה יום מנוחה, הכשרות תונהג בכל מטבח ממלכתי. נושאי אישות יקבעו ע"י הרבנות הראשית ובתחום החינוך תהיה אוטונומיה לכל זרם חינוכי, פרט ללימודי חובה שיקבעו (מסביר את נושאי לימודי הליבה שהפך למחלוקת בשנים האחרונות). הגיוס לצבא בציבור החרדי החל מיד עם הוצאת פקודת הגיוס הכללית. ההקפדה על השירות הייתה משמעותית עד כדי כך שבאחד המקרים אדם שגויס וניסה להשתמט פרץ מפקדו החרדי לביתו ב"בתי אונגרין " שבמאה שערים והוציאו ממיטתו ישר לעמדה שבה היה צריך לשמור. למרות האידיליה- גם אז היו ראשי ישיבות שהתנגדו לגיוס בנימוק שאחרי שישתחררו הרי שרבים מתלמידי הישיבות לא ירצו לחזור ללימוד התורה בישיבות. ואז הוחלט- בהתייעצות של גדולי הרבנים עם מפקדי הצבא- לשחרר מגיוס את המצטיינים. המדובר היה בתחילה ב- 400 פטורים, שגדלו לקראת סיום המלחמה ל- 800 פטורים. במרץ '48 הוחלט בצה"ל לשחרר תלמידי ישיבות, שיועברו- בגיוס חלקי- לחיל המשמר (מעין הג"א ופיקוד העורף של זמננו). מעניין שהרבנים החרדים הכירו במפקדים הצבאיים כגורם מקצועי שיש להתייעץ איתו בנושאים הצבאיים, אך דרשו שיכירו בהם כגורם הלכתי שיקבע בנושאים אלה. יש לדעת ארנוולד לשבח את המנהיגות החרדית שנשארה ברובה בירושלים, למרות שהייתה במשך פרק זמן ארוך נצורה והיה בה מחסור באוכל. דווקא האוכלוסייה המבוססת הכללית שחיה בירושלים הייתה זאת שניצלה את ההפוגה ועזבה את העיר לטובת מקומות פחות מסוכנים. לסיכום, לחברה החרדית היה חלק משמעותי בהתגייסות לצבא אז.

ד"ר ארנוולד בדק במקביל את נושא הגיוס של הסטודנטים מהאוניברסיטה העברית במלחמה, שגם הם קבלו הקלות משמעותיות בגיוס ולדעתו, במיוחד בירושלים, ההקלות היו הרבה יותר משמעותיות מבחינה צבאית, לפחות בתחילת המלחמה, מאשר הפטור לתלמידי הישיבות. ראשי האוניברסיטה בקשו מבן- גוריון לשחרר מרצים וסטודנטים כדי להמשיך בלימודים. יתרה מזאת, מפקד מחוז ירושלים, דוד שלתיאל, הסכים בעקבות זאת לאפשר לסטודנטים שאיישו שני גדודי חי"ש ירושלמיים, מתוך 6 בסה"כ, לעבור לחיל משמר, בו היה גיוס חלקי וקיימת הייתה האפשרות לשלב לימודים. 

תגובות

רשומות פופולריות